Leviticus 22:
כז שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ; וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וָהָלְאָה, יֵרָצֶה, לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה
. 27 When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days under the dam; but from the eighth day and thenceforth it may be accepted for an offering made by fire unto the LORD.
כח וְשׁוֹר, אוֹ-שֶׂה--אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד
28 And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and its young both in one day. This [relates to] that which is said by Scripture, “...man and beast you save, Adonai...”[1] This can be compared to a king who brought his legions into a state and said, “I decree that none of the legions will see my face until they first see the face of the Lady. This is what the Holy Blessed One said, “then it shall be seven days...” And there is no “seven days” that does not have shabbat-- and after this God desires a sacrifice. Thus it is that a man is circumcised on the 8th day.[2] Therefore, there are those who say according to what the rabbis of blessed memory wrote, “the final action is the beginning of the thought.”[3] This can be compared to someone who is thinking of building a house or making clothing. The thought [of this thing being completed exists] as a generality, that his will is to have a complete and whole house or piece of clothing (and only afterward does one thing that they need workers and other things). And afterward, when one comes to perform the action [one acts in an] opposite [fashion]. From the beginning he prepares the needs of the building, like wood, and stones and workers, and after that he completes the building. This is [the meaning of] general and specific, and specific and general. For in thought, the general precedes the specific, and in action the specific precedes the general. This is the meaning of vav”dalet- general and then specific, and afterwards dalet”vav which is specific and then general. This is why in the name of God the vav comes first, followed by the lower heh, which is dalet and vav-- specific and then general. It is found that that which was first in thought, which corresponds in a hidden way to the yod which is general [and then] specific, is the end of the action. The lower heh is called “assiyah”-- doing or making, which is dalet vav-- is found to be specific and then general, and the thought is finished in completeness. And it is well known that the lower heh [of the name of God] is called “Shabbat”. The words “bereishit” [usually translated as ‘in the beginning’] are actually an anagram for “yare Shabbat”. For from the beginning the universe was lacking rest, and the universe was not complete, and when Shabbat came, rest came. This is the fulfillment of the world which is now [after Shabbat] in its completeness. Therefore from the beginning, it doesn’t say the Name completely until Shabbat, as it is mentioned. This is how [the Torah expresses that] it was in thought in the beginning-- through the word “bereishit” [and anagram for yare shabbat-- fear Shabbat]. And therefore “bereishit” also means for Yisrael which is called “reishit”. It is found that Israel was found first in thought, and afterwards in action, as is mentioned. Also, because the Holy Blessed One created the world something from nothing, and the tzaddikim through their actions make nothing from something. This is like the action of the sacrifices, for the beast is something, a physical creation, the tzaddik bring it close [mekorbin otah] and it is made into spiritual nothingness. It is found that from the beginning it was nothing, and in the end it is nothing. This is [the meaning of] the letters “ani” [meaning “I”] which are the same letters as the word “ayin”-- nothingness. For from “I” which exists in the world of action/assiyah, is made “nothing”. And all this the Tzaddikim can make after the completeness of the creation [briah], formation [yetzirah], and making [assiyah]. This is [the meaning of the fact that] after Shabbat came, rest was created, and the universe was [no longer] lacking. However, before Shabbat they were not able to make their deeds “nothing from something”. Therefore even the “something” was not finished in its completeness. This is [the meaning of] what is written, “from the eighth day,” and thus it is with circumcision, for all of the action of the mitzvot go according to what was [just] mentioned according to the intention that was [just] mentioned...[there is a lacuna here in the text...]
_________________________________________________________________________________
[1] Psalm 36:7, “Thy righteousness is like the mighty mountains; Thy judgments are like the great deep; man and beast Thou preservest, O LORD.”
[2]Lev. 12:3
[3] Zohar III 238a
דרש
שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני וגו', וזה שאמר הכתוב אדם ובהמה
תושיע ה'. משל למלך שנכנסו לגיונותיו למדינה אמר אני גוזר שכל הלגיונות לא
יראו פני עד שיראו תחלה פני המטרוניתא. כך אמר הקב"ה והיה שבעת ימים וגו',
ואין שבעת ימים בלא שבת. ואח"כ ירצה לקרבן. וכן באדם ביום השמיני ימול,
ע"כ.
וי"ל
על פי מ"ש רז"ל סוף המעשה תחלת המחשבה. וזהו משל למי שמחשב בלבו לבנות לו
בית או לעשות לו בגד. הנה המחשבה היא בכללות, שרצונו להיות לו בית גמור
ושלם או הבגד שלם וגמור, [ואחר כך חושב שצריך לו בעלי מלאכות ושאר דברים].
ואח"כ כשבא לפעול המעשה, הנה הוא בהיפך, מתחלה הוא מכין צרכי הבנין כמו
עצים ואבנים [ובעלי מלאכות], ואח"כ נשלם הבנין. וזהו כלל ופרט [ופרט] וכלל.
כי במחשבה הכלל קודם לפרט, ובמעשה הפרט קודם לכלל. וזהו מתחלה ו"ד כלל
ופרט, ואח"כ ה' ד"ו הוא פרט וכלל, וזהו ו' של ש"ם, ואח"כ ה' תתאה ד"ו פרט
וכללקג.
נמצא כי מה שהיה במחשבה תחילה, דהיינו בהעלם יו"ד שהוא כלל ופרט, זהו סוף
המעשה, ה' תתאה הנקרא עשיה, והוא ד"ו, נמצא פרט וכלל, ונגמרה המחשבה
בשלימות.
והנה
ידוע כי ה' תתאה נק' שבת, בראשי"ת אותיות יר"א שב"ת. כי מתחילה היה העולם
חסר מנוחה ולא היה עולם שלם, וכשבא שבת בא מנוחה, וזהו קיום העולם שהוא עתה
בשלימות. ולכך מתחלה לא נאמר השם שלם עד השבת כנזכר, וזה היה במחשבה תחילה
במלת בראשי"ת. וכן בראשי"ת בשביל ישראל שנקראו ראשית. נמצא כי היו ישראל
תחלה במחשבה ואחור במעשה כנזכר. גם [כי] הקב"ה ברא את העולם יש מאין,
והצדיקים עושים במעשיהם אי"ן מי"ש. כמו מעשה הקרבנות, שהבהמה היא יש, מעשה
גשמי, והצדיקים מקרבין אותה אל הקדושה ונעשה אין רוחני. נמצא כי מתחילה היה
אי"ן ולבסוף אי"ן. וזהו אנ"י אותיות אי"ן, כי מאנ"י שהוא עשייה נעשה אי"ן.
וכל זה יכולים הצדיקים לעשות אחר שלימות הבריאה והיצירה והעשייה כנזכר.
וזהו אחר שבא שבת נברא [נ"א: ובא] המנוחה ולא היה העולם חסר. אבל קודם שבת
לא היו יכולים לפעול מעשיהם אין מיש [נ"א: מעשיהם, שהם מגמתם לעשות מיש
אי"ן], ואז אף הי"ש לא נגמר בשלימותו. וז"ש מיום השמיני וגו' וכן במילה
וכו', כי כל מעשה המצות הן כנזכר על הכוונה הנזכר (חסר).
----- מקורות ומראה מקומות -----
מדל"י סי' רמט (רס).
במדרש שבעת ימים כו' – ויק"ר כז, י. שבעת ימים יהיה גו' – אמור כב, כז. אדם ובהמה גו' – תהלים לו, ז. וביום השמיני ימול – תזריע יב, ג. סוף המעשה תחלת המחשבה – זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א. ראה כוזרי מ"ג סי' עג. ה' תתאה ד"ו – תקו"ז תל"ו עח רע"א. שם תס"ט קד, א. ה' תתאה הנקרא עשיה – ראה תקו"ז תכ"ב סח סע"ב. ע"ח שמ"ב פי"ג. ה' תתאה נק' שבת – זח"ג (ר"מ) קכב, ב. שם רמג, ב. בראשי"ת אותיות יר"א שב"ת – זח"ג רנז, א. תקו"ז ה, ב. שם ת"ט כד רע"ב. מתחילה כו' וכשבא שבת בא מנוחה – פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א בשם מדרש חכמים. בראשית בשביל ישראל – אותיות דר"ע ב. ויק"ר לו, ד. היו ישראל תחילה במחשבה כו' – תקו"ז ו, א.
----- שולי הגליון -----
קג) נ"א במדל"י: וזהו מתחלה יו"ד, ר"ל הי' הוא הכלל וממנו נמשך לד' שהוא הפרט, והה' תתאה בעצמו צורתה ד"ו פרט וכלל.
----- הערות וציונים -----
כי מתחילה היה העולם חסר כו' – ראה סוף סי' יא-א.
והצדיקים עושים במעשיהם אי"ן מי"ש כו' – ראה סי' תק ובהערות שם.
וז"ש מיום השמיני כו' – ראה זח"ג (ר"מ) מד, א. וראה פירוש אוה"ח לבראשית ב, ב.
No comments:
Post a Comment