“[And now, Israel,] what does HaShem, your God, ask of you [but
to fear HaShem, your God, to go in all His ways and to love Him, and to
serve HaShem, your God, with all your heart and with all your soul, to
keep the commandments of HaShem and His statutes, which I command you
today, for your benefit...]” (Deut. 10:12)
The word elohecha- your God, is language which expresses power. Like the verse, “the mighty of the land he took away...(Ezekiel 17:13)”[1]The
meaning of this is that when one is learning or praying the word should
come out of him with all his power. Like a drop of the seed that comes
out of all of one’s limbs-- then all of one’s power is dressed up in
that drop. In the same way all of one’s power can be dressed up in the
word. By way of [the Baal Shem Tov’s interpretation of the quote from
parshat Noach where it says] “you and all of your family come into the teivah (word or ark)”[2]. For the Torah and the Holy Blessed One are one,[3] however, the Holy Blessed One is dressed up in the Torah. And if one brings forth the word (teivah) with all one’s power, then also one’s power will be dressed up in the word (teivah), which is Torah. One’s power is the soul (neshamah) which is spread through the entire body. And “the neshamah is a piece of God from above.”[4] In
in way there is a complete cleaving of the part to its Source. For the
souls of tzaddikim are the limbs of the Shechinah, so to speak. And this
is the meaning of the unification of the Holy Blessed One and His
Shechinah. This is what the Torah wants to saying with the words,“HaShem
(YHVH) your God...”-- the name “YHVH” which is the Holy Blessed One
should be with “your God--” your power-- which is His Shechinah.
------------------------------------------------------------------------------------------
“[For
if observing you will observe all of this commandment that I command
you, to perform it, to love HaShem, your God, to go in all His ways and]
to cleave to Him [HaShem will drive out all of these nations from before you, and you will drive out nations greater and mightier than you.]
The
Rabbis may their memory be for a blessing said, “how is it possible for
one to cleave one’s self to the Holy Blessed One, is He not ‘a
devouring flame’[5]? But rather attach to His attributes,[6] just as God is Compassionate, so you are compassionate...”[7] The
meaning of this is that one should serve HaShem with fervor. This is a
complete cleaving to Him may He be blessed. [But] this is not possible
to do all the time, only ‘it is obtained and it is not obtained’[8] like
the way of a flame. For like a flame that if one ignites it and in the
beginning puts it out, later the flame is big and the flame itself
descends above and below and shakes. In the same way fervor is ‘obtained
and not obtained.” For perpetual pleasure is not pleasure. This is what
the Gemara had difficulty with when it mentioned “is God not a
devouring flame?” It means that fervor is prevented you, and this is
‘obtained and not obtained.’ How is it possible then to cleave to Him
may He Be Blessed? The answer is “cleave to His attributes”-- which
means to his garnments-- to his letters. The meaning of this is that it
is possible to always have one’s thoughts thinking about the letters of
the Torah-- and the Torah is the Blessed One’s garment. Even when one is
speaking to human beings one should only think of the letters of those
words-- for these letters are also from the 22 letters of the Torah....
א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.
11 Moreover the word of the LORD came unto me, saying:
יב
אֱמָר-נָא לְבֵית הַמֶּרִי, הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה-אֵלֶּה; אֱמֹר,
הִנֵּה-בָא מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת-מַלְכָּהּ
וְאֶת-שָׂרֶיהָ, וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו, בָּבֶלָה.
12 'Say
now to the rebellious house: Know ye not what these things mean? tell
them: Behold, the king of Babylon came to Jerusalem, and took the king
thereof, and the princes thereof, and brought them to him to Babylon;
יג וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית; וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה, וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח.
13 and
he took of the seed royal, and made a covenant with him, and brought
him under an oath, and the mighty of the land he took away;
יד לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה, לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא, לִשְׁמֹר אֶת-בְּרִיתוֹ, לְעָמְדָהּ.
14 that his might be a lowly kingdom, that it might not lift itself up, but that by keeping his covenant it might stand.
[2] Genesis 7:1
[3] Zohar I 24a, Zohar II 60 a, 90b
[4] Job 31:2
[5] Deut. 4:24
[6] Shabbat 133b
[7] Ketubot 111b
[8] Zohar 16b
Hebrew:
או יאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך. אלהיך לשון כח, כמו ואת אילי הארץ לקח. פי' כשלומד או מתפלל יצא ממנו התיבה בכל כחו, כמו טיפת הזרע שיוצא מכל איבריו, ואז כחו מלובש בהטיפה ההיא. כן בהתיבה יהיה מלובש כל כחו, על דרך בא אתה וכל ביתך אל התיבה. כי אורייתא וקב"ה [כולא] חד הוא, אלא שהקב"ה מלובש בתורה. ואם מוציא [מפיו] התיבה בכל כחו, אז גם כחו מלובש בהתיבה שהיא אורייתא, וכחו היא הנשמה המתפשטת בכל הגוף, והנשמה היא חלק אלו"ה ממעל. ובזה הוא דביקות גמור החלק לשרשו. כי נשמת הצדיקים הם איברי השכינה כביכול. וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
וזהו א"ת ה' אלהיך, רצה לומר עם שם הוי"ה שהוא קב"ה, יהיה אלהי"ך כוחך, שהיא שכינתיה.
----- מקורות ומראה מקומות -----
אוה"א לו, ב. שמועה טובה נו, ב
מה ה"א שואל מעמך גו' – עקב י, יב. ואת אילי הארץ לקח – יחזקאל יז, יג. ראה יבמות כא, א. טור או"ח סי' ה. בא אתה גו' – נח ז, א. אורייתא וקב"ה חד הוא – זח"א כד, א. זח"ב ס סע"א. שם צ, ב. חלק אלו"ה ממעל – איוב לא, ב. איברי השכינה – ראה זח"ג יז, א. שם רלא סע"ב. תקו"ז תכ"א נב, א.
----- הערות וציונים -----
על דרך בא אתה כו' – ראה סי' יח-יט ובהערות שם.
שהקב"ה מלובש בתורה – להעיר משבת קה, א אנכי כו'. שמ"ר לג, ו. וראה לקו"ת לאדה"ז שלח מח סע"ד.
והנשמה היא חלק אלוה ממעל – ראה תניא רפ"ב.
יחוד קוב"ה ושכינתיה – מבואר בלקו"י סי' סה.
-------------------------------------------------------------------------
ולדבקה בו, ואמרו רבותינו ז"ל וכי אפשר לדבק עצמו בהקדוש ברוך הוא והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום ע"כ. פי' כי לעבוד את ה' בהתלהבות, וזהו דביקות גמור בו יתברך, זה אי אפשר להיות תמיד, רק מטי ולא מטי, כדרך אש. כי כמו אש שאם מנפחין אותו תחלה הוא נכבה, ואחר כך גדל המדורה, והאש גופה יורד מעלה ומטה ומתנענע. כן ההתלהבות הוא מטי ולא מטי, כי תענוג תמידית אינו תענוג. וזהו שמקשה בגמרא והלא אש אוכלה הוא, ר"ל ההתלהבות נמנע ממך, וזהו במטי ולא מטי, וכי אפשר לדבקו בו ית', ותירץ הדבק במדותיו, פירוש בלבושיו, באותיותיו, ר"ל כי זה אפשר תמיד להיות במחשבתו לחשוב באותיות התורה, והתורה לבושו ית'. ואפילו כשמדבר עם בני אדם לא יחשוב רק באותיות הדברים ההם, (והם) [כי הם] ג"כ מכ"ב אותיות התורה.
מה הוא רחום, פי' כי רחו"ם אותיות חומ"ר, ר"ל כי הקב"ה א"א לרחם על חומר עכור, והאיך יכול להיות במחשבה הדק מן הדק חומר עב עכור. רק אם יצמצם את עצמו ית' להיות במחשבתו חומר, אז מרחם עליו. ומהיכן בא הצמצום הלז, זה בא אם אדם הוא רחום, אז הוא פועל שהקדוש ב"ה מלביש עצמו בלבושים ומצמצם את עצמו כביכול, וגם כן מרחם עלינו. וזהו מה הוא רחום, וזה הוא מביא רחמנות.
----- מקורות ומראה מקומות -----
צוה"ר סי' קיא-קיב. אוה"א כז, ב. כתבי קודש יח, ג (ונכפל שם לב, ג).
ולדבקה בו – עקב יא, כב. וכי אפשר לדבק כו' – כתובות קיא, ב. אש אוכלה הוא – ואתחנן ד, כד. הדבק במדותיו כו' – שבת קלג, ב. מטי ולא מטי – זח"א טז, ב. מה הוא רחום כו' – שבת קלג, ב.
----- הערות וציונים -----
תענוג תמידית אינו תענוג – ראה לעיל הערות לסי' לג.
הדבק במדותיו פירוש בלבושיו באותיותיו – ראה כש"ט סי' י, מד-א, צו-א-ב, וראה לקמן ריש סי' רמח.
והתורה לבושו ית' – ראה סי' צח ד"ה אמנם, וסי' קסב.
ואפילו כשמדבר עם בני אדם כו' כי הם ג"כ כו' – עיין כש"ט סי' שעג ובהערות שם. ורג"כ לקמן סי' רה-א ד"ה והכוונה. ועיין סי' רנב.
אם אדם הוא רחום אז הוא פועל כו' – ראה סי' קלד ד"ה וזהו על, ובהערות שם. לקמן סי' רמח ד"ה והנה נאמר. סי' רנה ד"ה וזה נ"ל. וסי' רסד, רצד, ש, תפ. ועיי"ע סי' קה מד"ה ושמעתי.